מפרק הברך
מפרק הברך הוא אחד המפרקים המורכבים והפגיעים ביותר בגוף. המפרק נמצא בין שתי עצמות ארוכות (ירך- femur והשוק – tibia / fibula) ,והוא מפרק נושא משקל. עובדות אלו גורמות לכך , שהכוחות והמומנטים הפועלים עליו גדולים וחזקים במיוחד. מבחינה מבנית מפרק הברך הינו מפרק בלתי יציב. עצם הירך(femur) , המהווה את חלקו העליון , מסתיימת בצורה חצי עגולה(condyles) , והמשטח המפרקי של השוקה(tibia) עליו נשענים שני הקונדילים של הירך , הוא שטוח.
.
פיקת הברך – patella – עצם ססמואידית (צורה של שומשום,גדלה בתוך גיד- צפה, תפקידה הרחקת הגידים והרצועות מנקודת התנועה של המפרק.) פרק הברך מאפשר תנועות של כפיפה ופשיטה.תנועות של סיבוב השוק ביחס לירך וכן תנועות החלקה קלות קדימה ואחורה בין העצמות. הוא מחוזק ע"י שרירים , קפסולה , רצועות צידיות ורצועות צולבות.מבנה המפרק ומגוון תנועותיו גורמים לכך , שהוא מתקשה לעמוד בעומסים הנדרשים ממנו מיוחד בענפי ספורט כגון כדורגל ,סקי , רוגבי ואחרים.משום כך מספר הפציעות בברכיים הוא רב, אחוז ניכר מהן פציעות קשות ומורכבות.
.
בצד התיכוני ובצד החיצוני של הברך נמצאות רצועות המונעות את התרחקות עצם הירך מעצם השוקה.
.
Medial collateral ligament m c l
Lateral collateral ligament l c l
.
מבין שתי הרצועות הללו הפגיעה יותר היא הרצועה הצידית התיכונה (mcl) צד הפנימי של ברך נפגע הרבה יותר מהצד החיצוני וזאת בגלל מספר סיבות:
.
1. והכובד (קו נשיאת המשקל) עובר בצד התיכוני של הברך.
2. קונדיל התיכוני של הירך ארוך יותר ומעובה יותר מהקונדיל החיצוני.
3. לחץ התוך מפרקי גדול יותר בצד התיכוני.
4.הזווית הפנימית בין עצם הירך ועצם השוקה גדולה מ-180מעלות. מצב זה גורם לכך, שהרצועה הצידית התיכונה נמצאת במתח רב יותר מאשר הרצועה הצידית החיצונית.
.
הנזק לרצועות הצידיות עשוי להיות קל , ואז נוטים לקרוא לו מתיחה , אך עלול גם להיות חמור
עד כדי קרע מוחלט. ברוב המקרים שבהם נגרם נזק לרצועות הצידיות מקבעים את הברך בגבס צילינדר למשך 4-6 שבועות. גבס זה מכסה את רוב הגף התחתונה הפגועה – ממפרק הירך ועד מפרק הקרסול. קיבוע הברך בגבס מאפשר לרצועה הקרועה להחלים.לאחר הורדת הגבס מומלץ לקבל טיפולי פיסיותרפיה, הכוללים תרגילים להחזרת טווחי התנועה ולחיזוק שרירי 4 הראשים וכופפי הברך, הפועלים על הברך.
.
בתוך הברך , בין שתי העצמות המשתתפות במפרק ,נמצאות שתי רצועות קצרות וחזקות הנקראות- רצועות צולבות.
.
הרצועה הצולבת הקדמית – anterior cruciate ligament
הרצועה הצולבת האחורית – posterior cruciate ligament
.
תפקיד הרצועה הצולבת הקדמית הוא למנוע את תנועת השוק קדימה ביחס לירך.
תפקיד הרצועה הצולבת האחורית הוא למנוע את תנועת השוק אחורה ביחס לירך.
.
על אף חוזקן הרב של רצועות אלו , הן עלולות להיקרע באופן חלקי או מוחלט. לתיקון קרע חלקי של הרצועה משתמשים ברקמות חיבור חזקות(רצועות , גידים ופציות) , הנלקחות , תוך כדי ניתוח , ממקום אחר באזור הברך. קרע חלקי של אחת משתי הרצועות הצולבות גורם לחופש יתר במפרק. קרע מלא של אחת מהן , לעומת זאת , גורם לאי יציבות קדמית – אחורית של הברך. מתבטא בתנועת יתר של השוק קדימה – אחורה ביחס לירך. רצועה צולבת קרועה ניתנת לתיקון בניתוח לשחלוף הרצועה(שחזור-החלפה). בשחלוף רצועה משתמשים בגידי שרירים , רצועות או פציות. ניתוח לשחלוף רצועה צולבת מלווה בתהליך שיקום מיוחד, הנמשך למעלה משישה חודשים.
.
מבנה הברך כולל שני מניסקוסים (תיכוני וחיצוני) שצורתם חצי סהרונית. שני המניסקוסים , המונחים על המשטח המפרקי העליון של עצם השוקה , עשויים מרקמה סחוסית בעלת מספר תכונות המייחדות אותה משאר הרקמות בגוף:
.
1. אין לה אספקה דמית ישירה.
2. אין בה תאי חישה לכאב.
3. אין לה יכולת רגנרציה(התחדשות).
.
חשיבותם של המניסקוסים הוא בכך שהם מונעים חיכוך בין עצם הירך ועצם השוקה, מונעים זעזועים, מגדילים את שטחי המגע בין שתי עצמות המפרק ומגבירים בכך את היציבות המפרקית. הפגיע יותר מבין המניסקוסים הוא המניסקוס התיכוני, מכיוון שהמניסקוס התיכוני מחובר לרצועה הצידית התיכונה , ולכן הוא פחות נייד( המניסקוס החיצוני איננו מחובר לרצועה
הצידית החיצונית). כמו כן הלחץ על המניסקוס התיכוני גדול יותר. קרע של המניסקוס נגרם לרוב כתוצאה מתנועה סיבובית של הברך כשהיא כפופה ונושאת משקל, וכשכף הרגל תפוסה בקרקע.
.
הסימנים לקרע במניסקוס הם:
.
1. כאב.
2. נעילת הברך – אין אפשרות לכופף את הברך או לישרה.
3. נפיחות תוך מפרקית.
4. קשיים בהליכה ובפעילויות אחרות בחיי יומיום.
.
קרע של המניסקוס מטופל לרוב בניתוח ובו כורתים את החלק הקרוע של המניסקוס. מפרקים בעלי תנועה חופשית נקראים גם מפרקים סינוביאליים , ע"ש הרקמה הסינוביאלית הנמצאת בחלקה הפנימי של הקפסולה המפרקית והמפרישה נוזל אל תוך חלל המפרק. תפקיד נוזל זה הוא להקטין את החיכוך שבין עצמות המפרק ולעזור בהזנת הסחוס המצפה את המשטחים המפרקיים ( סחוס היאליני ) ואת המניסקוסים. גירוי הרקמה הסינוביאלית גורם להפרשת יתר של נוזל לתוך חלל המפרק וכתוצאה מכך – להתנפחותו.
.
נפיחות כזאת בברך – " מים בברך " , גורמת לכאבים וקשיים בתנועה. מבחינה רפואית יש להבחין בין נפיחות המתפתחת תוך מספר שעות לאחר הפציעה , כתוצאה מהפרשת יתר של נוזל סינוביאלי , לבין נפיחות המתפתחת תוך מספר דקות לאחר הפציעה , כתוצאה מדימום תוך מפרקי.הדימום הזה נובע לרוב מקרע של רצועה צולבת. הימצאות דם חופשי בחלל המפרק עלולה לפגוע בסחוסי המפרק ועל כן חשוב מאד לנקזו מוקדם ככל האפשר.
גירוי הרקמה הסינוביאלית , הגורם להפרשת יתר של נוזל נובע מגורמים אחדים והם:
.
1. חבלה חיצונית ישירה.
2. גירוי תוך מפרקי כגון מניסקוס קרוע , או חתיכת סחוס שניתקה ממקומה.
3. דלקת מפרקית.
.
הטיפול – חבישה הדוקה, קירור , הרמת הרגל הפגועה והימנעות מתנועות.
.
*המאמר נכתב מתוך הספר - פציעות ספורט של ד"ר ראובן מטרני.
